רש"י על בראשית מ״ה:כ״ז

« רש"י על בראשית מ״ה:כ״ו רש"י על בראשית מ״ה:כ״ח »

1 שפתי חכמים פתח ↗

סימן מסר להם במה היה עוסק כו'. דקשה לרש"י דכתיב וידברו אליו וגו' דברי יוסף אחר כי לא האמין להם דמשמע שבאו לדבר אליו ולהוכיח לו שיאמנו דבריהם ומה היא הוכחה שהוכיחו אלא סימן מסר להם וכו' בפ' עגלה ערופה רוצה לומר העגלות דכתיב בקרא קרינן עגלות בסגו"ל תחת העין ושו"א תחת הג'. וא"ת והאיך אירע דבר זה שלמד אותו פרשת עגלה ערופה כשפירש ממנו. ויש לומר כשיוסף פירש מיעקב היה יעקב מלוה אותו עד עמק חברון כדפי' רש"י לעיל בפרשת וישב לז יד בפסוק וישלחהו מעמק חברון ויוסף אמר לו חזור בך ואמר לו יעקב איני רשאי לחזור שחייב אדם ללות חבירו כדכתיב בפרשת עגלה ערופה דברים כא ז בפסוק וידינו לא שפכה לא פטרנוהו בלא לויה כדפירש רש"י שם ומתוך כך למדו אותו פ' עגלה ערופה. ויהיה פירוש וירא את העגלות לשון הבנה שהגידו לו פרשת עגלה ערופה אז התבונן שאמת הוא:

1 גור אריה פתח ↗

סימן מסר להם וכו'. ואם תאמר למה היה עוסק בפרשת עגלה ערופה כשהיה פורש, אין לומר שכן אירע המעשה במקרה שלמד עמו בפרשת עגלה ערופה – אם כן מנא ידע יוסף שיזכור את מה שהיה עוסק עמו בפרשת עגלה ערופה, ויש מפרשים שכאשר היה יעקב מלוה את יוסף עד עמק חברון היה אומר יוסף לאביו שיחזור לביתו ואל יטריח את עצמו, והשיב יעקב שמצוה גדולה היא בלויה, שהרי מי שאין מלוה הוא שופך דם, כדכתיב בפרשת עגלה ערופה דברים כא, ז "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו", ודרשינן סוטה מה ע"ב וכי סלקא דעתך שיהיו זקני בית דין שופכי דמים, אלא לא פטרנוהו בלא לויה, הא למדת מי שאינו מלווה כאילו שופך דם, וכל המתלווה אינו ניזק סוטה מו ע"ב. ולפיכך ידע יוסף שיעקב ידע שבפרשת עגלה ערופה פירש ממנו, שהרי יזכור ענין הלויה שהיה מלוה אותו. ויראה שלכך שלח לו סימן זה, מפני שרמז לו שאיך יהיה ניזוק אחר שהיה מתלוה, וכל המתלוה אינו ניזק, לכך ידע יעקב שבאמת הוא – שהוא חי:

1 משכיל לדוד פתח ↗

את כל וגומר סימן וכו׳ ממה שתפס רש״י אלו שתי תיבות את כל וגומר ש״מ דמהכא הוא דקא דריש לי׳ דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ור״ל שלא דיברו אלא דבר אחד מכל דברי יוסף ומיד האמין כיון ששמע אותו הדבר ומה היה זה הדבר אלא מוכח שאיזה סימן נתן להם וממה דסמך וירא את העגלות וכו׳ דרשו דהסימן שהיה בפ׳ עגלה ערופה והא דכתיב עגלות בל׳ רבים אפשר שהענין היה כך דהא ודאי לא מסתבר שעד אותה שעה לא לימד יעקב דין עגלה ערופה שהרי כל מה שלמד משם ועבר מסר לו כדילפי׳ מבן זקונים אלא נוכל לומר שכשהלך יעקב ללוות את יוסף דמסתמא לא פטרו בלא לויה וכמ״ש ג״כ הנח״י הגיעו למקום שהיה מכוון בין שתי עיירות ואז שאל יוסף את אביו כה״ג מאי אם נמצא הרוג מכוון בין שתי עיירות מי מביא עגלה ערופה הקרובה אמר רחמנא והכא תרתי קרובות נינהו ובודאי שיעקב השיבו דהך מלתא במחלוקת אם אפשר לצמצם או אי אפשר לצמצם דאם נימא אפ׳ לצמצם דשתיהן מביאות שתי עגלות ואי נימא דא״א לצמצם שתיהן מביאות עגלה א׳ בשותפות ופלוגתא דר״א ורבנן היא בפרשת עגלה ערופה וזהו עגלו׳ בל׳ רבים ששלח לו:

2 שפתי חכמים פתח ↗

שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו. רוצה לומר דרוח היינו נבואה כדכתיב דה"א יב יט ורוח לבשה את עמשי:

2 משכיל לדוד פתח ↗

ותחי וגומר שרתה וכו׳ דאי כפשוטו לא הול״ל אלא ותחי רוחו דהא חזי׳ שעל יעקב מדבר אלא לדרשא:

1 את כל דברי יוסף. סִימָן מָסַר לָהֶם בַּמֶּה הָיָה עוֹסֵק כְּשֶׁפֵּרֵשׁ מִמֶּנּוּ – בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וירא את העגלות אשר שלח יוסף, וְלֹא נֶאֱמַר אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה:

2 ותחי רוח יעקב. שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה, שֶׁפֵּרְשָׁה מִמֶּנּוּ:

1 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה וירא כו' נ"ב ולשון וירא כלומר הבין ונראה בעיני כמו וירא את האור ואני קבלתי שכתב מקצת סימני' ממה שלמד על העגלות מהרש"ל:

1 מזרחי פתח ↗

וירא את העגלות סימן מסר להם שהיה עוסק בפרשת עגלה ערופה כשפירש הימנו. ופי' וירא את העגלות וישמע דבר העגלות כמו וירא יעקב כי יש שבר במצרים:

2 ברטנורא על התורה פתח ↗

את כל דברי יוסף סימן מסר להם במה היה עוסק כשפרש ממנו בפר' עגלה ערופה. אמר במדרש שכשנפטר יוסף מאביו היה יעקב הולך ללותו אמר לו אבא חזור בך שלא אענש על ידך אמ' לו בני על דבר זה עתידין בני לע"ל ליכשל כשימצא חלל באדמה ויביאו עגלה ערופה וזקני בית דין ירחצו ידיהן ויאמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה וכי תעלה על דעתך שזקני ב"ד שופכי דמים הם אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לוייה וכו' כדאית' התם ומתוך דברים אלו התחילו לעסוק בפר' עגלה ערופה:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ותחי רוח יעקב, שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו. ע"כ. ואונקלוס מתרגם "ושרת רוח קדשא על יעקב אבוהון", כלו' לפחות מחציתו הראשונה של פירוש רש"י היא כאונקלוס ואלו מחציתו השניה משתמעת ממנו. והרי זה אחד המקרים המרובים שרש"י אמנם מפרש כאונקלוס בלי לומר כן, ולא ידעתי, אימתי מציין ואימתי אינו מציין. פ' ויגש תשמ"ט

« רש"י על בראשית מ״ה:כ״ו רש"י על בראשית מ״ה:כ״ח »